ערך מיטיב ליום - הזדהות בימי מלחמה

עד ליום שישי האחרון,

כל המחשבות והרגשות שלי הופנו ללחימה,

למתן, לגיסי ולחברים שבמילואים.

עד ליום שישי האחרון

לבשתי על עצמי אפוד מגן

שישמור עלי מהמחשבות על מה שעברנו בשבת הנוראית,

מה שעברנו כל תושבי מדינת ישראל.

עד ליום שישי האחרון

לא התעסקתי במזל שהיה ליקרים לי

לדודים ממפלסים

לבן דוד ולמשפחה שלו מזיקים

לבת דודה של מתן ולמשפחה שלה מבארי

לחברים מאור הנר

לחברה מעין הבשור

איזה מזל היה לנו שכולם איתנו, כאן.

כי ברגע אחד,

בשנייה אחת,

המזל היה יכול להפוך להיות לגזרה הנוראית…

מיום שישי האפוד ירד לו,

ואיתו הגיעו הדמעות,

הרגשות,

המחשבות שכל כך נמנעתי מהן,

כי זה פשוט בלתי אפשרי לקלוט את מה שעבר עלינו,

על כולנו באותה שבת שחורה.

אני מודה על המזל שהיה לקורבים שלי

וכואבת על שקרה לאחרים,

אחרים שמיום שישי אני מרגישה איך אני מכירה אותם,

כאילו היו השכנים שלי בשכונה,

מכירה את הסיפורים שלהם,

כי איך אפשר שלא לקרא על מי הם??

כי איך אפשר שלא לבכות על הילדות והילדים שבשבי?

איך אפשר שלא לחשוב על אביגיל הקטנה שלבד שם?

בוכה מהתרגשות על מי שכבר חזרו כאילו הם בני משפחתי,

כועסת על מי שעוד לא חזר,

כועסת על העסקה שנעשתה לא על כולם!!!!!

כי כולם,

פשוט כולם צריכים לשוב ארצה,

כולם צריכים להפוך מחטופים לשבים.

כי לכל אחד ממי ששם,

יש מישהי שהיא כמוני רק שלה וליקרים לה לא היה מזל…

ולכן אני כאן, נותנת לעצמי ולכן

ערך מיטיב ליום - הזדהות בימי מלחמה.